שרה עצמון
תמונות מחצרו של השטן
אומנות הניצולים
השטן שלף חרמשו קצר, וקצר, יהדות אירופה נקצרה כמעט כולה. אני כילדה קטנה, ניסיתי לחמוק מחודו של החרמש. התפללתי, ניתרתי ורקדתי את ריקוד החיים. ב-20 שנה האחרונות, אני שוב מתפללת ורוקדת, מנסה בכול דרך אפשרית לתאר, ולהעביר דרך הדור הנוכחי לדורות הבאים, את מה שכמעט לא ניתן לתאר. אחרת מי בכלל יאמין כבר בדור הבא, שאכן הגיהינום היה ביתנו.
שרה עצמון
שרה עצמון
גלריה ראשית
גלריה ראשית
משלוח פרחים לארובות
גלריה ראשית
גלריה ראשית
עם כבוד מלכים לשמיים
גלריה ראשית
גלריה ראשית
יכול להיות קיץ בין הגדרות ? אני חכתי לו כל רגע כשחזרתי מפולין, זכרתי את עצמי איך הייתי בין הגדרות. ושוב זכרתי, שללא תקווה בלתי פוסקת, אי אפשר היה לשרוד.
גלריה ראשית
גלריה ראשית
קול דם אחיך 1995. 100 /70 אחרי המסע לפולין. רצון עז מלווה אותי לצייר את צלב הקרס מרוסק, נרמס על האדמה ומושמד. אבל בכל מקום שאני מציירת את הצלב המקולל, הדינאמיקה של הציור נעצרת. פשוט, הרוגז והכעס, משתיקים את יכולתי להמשיך לצייר.
גלריה ראשית
גלריה ראשית
שיער נושא היצירה: שונות שיער 2+3, 2006; בזמן מלחמת לבנון השנייה. 210/250 ס1944 תחילת יולי. דלתות הקרון נפתחו לאחר 10 ימים. בקושי יכולנו ללכת, רגליים משותקות. לא אכלנו כבר מספר שבועות. רק ליקקנו את ממרח הרביכה שאמא הכינה בגטו. דלי השירותים נשפך בכל תנועה של הקרון. הלכנו למחנה חיטוי שטרסהוף באוסטריה. 3 ימים ערומות. 2006 מלחמת לבנון השנייה. החרדה לעצם קיומנו, הוציא ממני עבודה זו. לפתע זכרנו ליד מי עמדנו בהמתנות הארוכות, גם את המשפחה עם שיערן הג'ינג'י המקורזל.
גלריה ראשית
גלריה ראשית
סעודת השטן, 1990 שבועות לאחר השיחרור ממחנות המוות, היינו בדרכינו לישראל(פלסטינה דאז) דרך בוכנוולד מחנה ריכוז לגברים.שם הרגו את גיסי MORIC KUPFERSTEIN. ביום השחרור הגברים לא יכלו להאמין שנשארו עוד ילדים יהודים. הם כול הזמן רצו לאמץ אותנו, ורצו שנאכל גם בלילה. הם לקחו אותנו לטייל בעיר ווימר, וגם לקרמטוריום. המשרפות פסקו לשרוף באמצע, ערימות האפר סביב למשרפות, חלקי גופות ליד התנורים זיעזעו אותי , אני כילדה שאלתי, למה הם רצו להרוג אותנו. את ראש השטן ציירתי בצורות של משרפות, על הסנטר ציירתי עם אפר. התוצאה, שזה נראה כמו הראש של זיגפריד מהמיתולוגיה הגרמנית העתיקה.
גלריה ראשית
גלריה ראשית
קול דממה, 1995; 100/70 כשכבר חשבתי שהצלחתי לגעת בנשמות האומללות, וציירתי אותם ברוך, בצבעים של געגועים וכאב. עד שערב אחד ראיתי על גבי המרקע, סרט דוקומנטארי על שחרור מחנה ברגן בלזן, ששהיתי בו כחצי שנה. במחנה נמצאו כ 40-50אלף גויות ללא שמות. הם נקברו בקבר אחים.- ואני שוב כואבת ומתוסכלת: כי איני יודעת איך אוכל לצייר, ולבטא את הרגעים האחרונים של כאב, פחד, געגועים ואולי תקוה שכל האומללים חשו. את כל הכעס פרקתי על המכחול והדף.

תולדות חיים

שרה עצמון לבית גוטדינר, נולדה ב- 1933 בהוידוננש שבהונגריה כמספר ארבע עשר מתוך שישה עשר ילדים. בגיל שבע נלקחו אביה וארבע מאחיה לעבודות כפייה. 1944 - נשלחה המשפחה כטרנספורט ראשון מהגטו(בית חרושת ללבנים) בדברצן ילדים זקנים וחולים לאושוויץ. בגבול פולין עצרה הרכבת, ולאחר המתנה של ימים אחדים, נסעו לאוסטריה למחנות כפייה. ב-1944 נפטר אביה לידה מרעב והשפלה. בסוף נובמבר 1944 עברו שנית במחנה חיטוי "שטרסהוף " הופשטו ערומים וטופלו " מספר ימים. בלבוש חלקי נשלחו למחנה ריכוז ברגן-בלזן. שם עמדו בשלג שעות ארוכות במסדר היומי כחצי שנה, כשלרגלה האחת נעל אדומה של ילדה, ולרגלה השנייה נעל שחורה של אישה על עקב גבוהה, עמדה שרה בכל המסדרים. בשכנות למחנה ההולנדים, ביניהם אנא פרנק.
קריאה נוספת
View the embedded image gallery online at:
http://www.saraatzmon.org/he/#sigProIda20d63d467